קצת רקע:
חברות כרטיסי האשראי בארץ הן כיום הגופים העיקריים לגביית כספים לבתי עסק, מלקוחות (סליקה). לשם כך, הן מחזיקות בחברה משותפת: שב"א (שירותי בנקאות אוטומטיים), שמהווה את המסלקה המשותפת שלהן. כך למשל, כשלקוח מגהץ את כרטיס הישראכרט שלו אצל בית עסק שעובד עם כאל, העסקה עוברת דרך שב"א. בנק ישראל ניסה במשך שנים לאפשר לעוד חברות להיכנס לשוק הסליקה באמצעות שב"א, אבל נסיונות אלה נכשלו, בעיקר מסיבות טכניות של הכנסת גורם נוסף לשב"א, באינטרס ברור של חברות כרטיסי האשראי, למניעת כניסת מתחרים.

תחום הסליקה, הוא אחת משתי הרגליים עליהן מתבסס המודל העסקי של חברות כרטיסי האשראי. מדובר בדוק של מליארדים. מיעוט השחקניות הוביל לכך שעמלות כרטיסי האשראי לעסקים קטנים בישראל הן יחסית גבוהות, ועלות זו מגולגלת לצרכנים, במחירי שירותים ומוצרים גבוהים יותר, בסופו של דבר (הנחה למזומן, מישהו?).

גם לבנקים יש מערכת דומה, מס"ב - המסלקה הבינבנקאית, שאחראית להעברות כספים בין הבנקים. עד עכשיו, כשחברות כרטיסי האשראי היו בבעלות הבנקים, היא לא עניינה את הבנקים יותר מדי. גם לה יש חסמי כניסה, ובכל מה שקשור לעסקאות בין לקוחות לעסקים, הבנקים לא טרחו יותר מדי, הרי הייתה להם את שב"א.

הרגולציה שהכריחה את הבנקים להיפרד מחברות כרטיסי האשראי (למעט הפרדת ויזה כאל מדיסקונט, כי בלעדיה הוא פשוט לא רווחי) העירה אותם משנתם וגרמה להם להיזכר במערכת המיושנת והמסורבלת שלהם, מס"ב. הרעיון הוא לייצר אלטרנטיבה לשימוש בכרטיסי אשראי ובמערכת הסגורה שלהם (שב"א) בהסתמך על המערכת הסגורה שלהם עצמם (מס"ב), כשלקוחות הקצה (אנחנו) נשתמש באפליקציה במקום בכרטיס אשראי.

לכאורה מדובר על מהלך תחרותי, מהסוג שיוריד מחירים ויועדד שימוש בתשלומים אלקטרוניים, בהתאם לאינטרס של המדינה (שפחות אוהבת מזומן, מסיבות של אי תשלום מס והלבנת הון). הבעיה במהלך הזה היא ששתי המערכו (שב"א ומס"ב) נשארות סגורות, והתחרות כפי שמוצעת על ידי הבנקים, וכמובן עדיפה על פני המצב הקיים,"תישאר במשפחה" (ותזכורת קטנה: ויזה כאל עדיין בבעלות דיסקונט) וחסמי הכניסה לשחקנים חדשים באמת, יישארו בעינם.

המהלך של הבנקים נעשה בשקט, והגיע רק עם הבשלתו לפתחו של בנק ישראל. להחלטה של בנק ישראל השלכות דרמטיות: לאפשר את התחרות המונופוליסטית הזו (כן, יש כזה מונח בכלכלה, בדיוק למקרים האלה), או ללכת למהלך תחרותי אמיתי שיוביל לפתיחת שוק הסליקה. הדרך האפשרית היא כפיה על הבנקים לפתוח את מס"ב לשימוש לכל אפליקציה/שירות שהיא, וכמו שהגיע הזמן מזמן, לאכוף את חברות כרטיסי האשראי לפתוח באותו האופן את שב"א.

רק בשביל הפרופורציות, בישראל בשנת 2018 נסלקו בכרטיסי אשראי עסקאות בסכום כולל של 281.5 מליארד ש"ח (!)
מתוך הסכום הזה נגזרת ההכנסה בגיו סליקה של חברות כרטיסי האשראי: 3.8 מליארד ש"ח. 1.36% בממוצע.
מדובר בשוק בצמיחה מתמדת, עם ריבוי בקניות און ליין, רגולציה שמקשה על שימוש במזומן וחברות כרטיסי אשאאי שמעודדות את לקוחותיהן לגהץ בתוכניות הטבות שונות.

כאן ההזדמנות הפוטנציאלית של כל יתר השחקנים הקיימים בשוק והיא אדירה. מספיק נתח קטן מהשוק הזה, שתתפוס כל שחקנית חדשה, על אחת כמה וכמה הבנקים, בשביל להקפיץ לכל אחת את שורת ההכנסה.
לא חסרות לנו שחקניות שעומדות על הקוים ומחכות לרגעים כאלה. שחקניות ששמענו עליהן וגם כאלה שפחות: טרנזילה שקיבלה רשיון סליקה (לכרטיסי אשראי) מבנק ישראל יחסית לא מזמן, סטארט-אפים שונים, שנחסמים ע"י הבנקים, בין היתר באמצעות מס"ב, ואפילו פייפאל, שחזקה בעולם הקניות באון ליין, גם בארץ, ויכולה לקבל הזדמנות לפרוץ לשוק האוף ליין עם גב חזק מאוד. הפוטנציאל העסקי יהיה קיים גם לשחקניות חדשות.
אגב, גם לבנק הדואר פוטנציאל דומה, אבל הוא לא צריך את בנק ישראל, אלא לדעת להתנהל

הנגזרת מתחרות כזו, היא כמובן הורדת מחירי העמלות לבתי עסק, אפדר להניח שגם מועד קבלת המזומן מהחברות הסולקות יוקדם וישפר משמעותית את התזרים של כל עסק, והתוצאה הצפויה תהיה עלות שבחלקה תיחסך ותיכנס לכיס של בתי העסק, אבל בחלקה הלא מבוטל תגולגל לצרכן הסופי. הכדור במגרש של פרופ' אמיר אורן