במהלך מערכת הבחירות האחרונה והבנה פוליטית מחודדת, תקף נתניהו בקמפיין שלו את כחול לבן, עם הסלוגן: זה או ביבי או טיבי. ברשימה המשותפת נעלבו, במידה מסוימת של צדק, אבל המסר, על אף הבוטות שלו היה ברור: לגנץ אין דרך להקים ממשלה, לולא תמיכה של הרשימה המשותפת, האנטי ציונית.

מכיוון שזו הייתה האסטרטגיה של הכוורת של גנץ מלכתחילה, ההכחשות היו בתחילה רפות. כשגבר הלחץ מצד ימין, נאלץ גנץ לצאת בהכחשה גורפת. ומיד כשהתבררו תוצאות האמת, התנער מאותה הכחשה והחל בבליץ תקשורתי להכשרת מהלך שבו יועבר חוק  "רק לא ביבי", בעזרת המשותפת. לאחר 4-5 ימים של קמפיין אגרסיבי, כולל קריאות להפסקת הסתה (דבר שלא קיים בשיח, לא נתפס בציבור, ונראה מגוחך לאור קמפיין ביבי=ארדואן), פורסם סקר ע"י דיירקט פולס של מומו פילבר, לדעת הקהל על המהלך הזה. תוצאות הסקר, בשורה תחתונה, מראות שאין גב ציבורי למהלך הזה בכלל (30% תומכים) , ובקרב מצביעי כחול לבן בפרט 50%).

משמעות הסקר: הדחיפה בכח של כחולבן (ובאדיבות התקשורת) ללגיטימציה של המהלך, לא מספקת.  לציבור יש עמדה ברורה לגבי עמדות המשותפת, פניית פרסה מהבטחת בחירות מקשה, וכל הטפות ה pc גם לא עוזרות. בצורה כזו קשה ללחוץ על ח"כים "סוררים" ללכת לכזה מהלך. דבר שנכון, לעניות דעתי, לא רק להאוזר ולהנדל, אלא לנוספים שאולי לא נמצאים תחת אור הזרקורים כל הזמן.

  המשחק הזה הוא לגמרי על כל הקופה. בגלל הנסיון לדחיפת חוק אנטי-ביבי שיהיה חייב לעבור באמצעות כל מי שלא מצד ימין, גם מהלך "רך" של הימנעות המשותפת לטובת ממשלת מיעוט לא ייתפס כרגע כיותר מדי. המשך הדחיפה של מהלך כזה עד הסוף תוביל ל"עריקים" לצד השני. מצד שני, הליכה בכל הכח לשת"פ עם המשותפת, הובילה למצב שלא ניתן לחזור אחורה, בלי להודות בתבוסה מוחצת, ולמעשה אפילו ללא ממשלת מיעוט